<h1>ראב"ן שו"ת סימן מ"ה</h1>
<h2>דף לז:</h2>
שאלני חתני ר' יואל פירוש הא דתניא בסנהדרין בפרק נגמר הדין [מ"ג:] מפני מה נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' שבעד, מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו את הירדן דברי ר' יהודה. ורבי יהודה דורש את המקרא הכי הנסתרות והנגלות לה' אלקינו לדון וליענש לנו על זה עד עולם, ואילו לא היתה נקודה הייתי אומר מעתה משעת הדיבור מתחילת מידה זו ליענש איש על אחיו על שניהן, וכיון דנקד כל נקודה למעט. ונקודה של לנו ולבנינו הנקודה והכתב שוין ויש לו לדרוש את שניהם, ועל כרחך הכתב מורה כי הנגלות מתחילת מעתה, שנראה ליענש עליהם איש על אחיו יותר מנסתר כדכתיב [ויקרא כ'] ואם העלם יעלימו וגו'. והנקודה ממעט את הכתב, הנסתרות שאין עונשן מתחילות מעתה, ולהכי נקד נמי על ע' שבעד שהנקודה ממעטת קצת מן עד עולם, ומה מיעטה ללמדך שלא מעתה מתחילת עונש נסתרות אלא משיעברו הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל וקיבלו עליהם שם ערבות המצות איש על אחיו על הסתרים כדכתב [דברים כ"ז] ושם בסתר ומכה רעהו בסתר כדמפורש במס' סוטה [ל"ז:]. א"ל ר' נחמיה וכי ענוש על הנסתרות לעולם והלא כבר נאמר עד עולם, ר' נחמיה דורש המקרא הכי הנסתרות לה' אלקינו עד עולם והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, והכי קאמר ליה [ל]רבי יהודה וכי ענש על הנסתרות איש על אחיו לעולם שאתה אומר משעברו נענשו עליהם, והלא כבר נאמר הנסתרות ליי אלקינו עד עולם לדון את העושה בסתר ולא ליענש אחרים עליו, אלא להכי נקד על לנו ולבנינו למעט הנגלות שכשם שלא ענש על הנסתרות מעתה ליענש העושה בארור עד שקיבל בהר גריזים ועיבל כדכתב ושם בסתר וכן כולם הארורים סתרים הן, כך לא ענש על הנגלות איש על אחיו אם לא ישפוטו מעתה איש על אחיו עד שבאו להר גריזים ועיבל וקיבלו ערבות, ועל הגלויות קיבלו ולא על הנסתרות, והנקודה שעל העין למעט מקצת המידה של הנגלות שלא מעתה הותחלה אלא משעברו. אלא עכן מאי טעמא איעניש ישראל עליו הואיל ולא ענש על הנסתרות לעולם אפילו משעברו, (ורב נחמן) [ורבי נחמיה] מסיק ליה משום דידעי ביה אשתו ובניו ולא נסתרות היו. וכ"ד אלפים שנפלו, לא (בעוון) איש [בעוון] אחיו נפלו אלא איש בעונו דכתיב ויחל העם לזנות וגומר והנופלים זנו. וכן במעשה העגל החוטאים נפלו, וכן בכל מקום במדבר.
